אותה מילה יכולה לקבל ערכים שונים בגימטריה, בהתאם לשיטת החישוב. הסיבה פשוטה: לא כל השיטות נותנות לכל אות את אותו ערך.
בחלק מהשיטות משתמשים בערכים הרגילים של האותיות, באחרות משתמשים במיקום שלהן באלף־בית, ויש שיטות שמחשבות גם את שם האות עצמו. לכן לפני שמשווים בין שתי תוצאות, כדאי לבדוק באיזו שיטה השתמשו.
רוצים לבדוק מילה או ביטוי בפועל? אפשר להתחיל דרך מחשבון הגימטריה.
| שיטה | איך מחשבים? | מתי משתמשים בה? |
|---|---|---|
| מספר רגיל | מחברים את הערכים הרגילים של האותיות | השיטה הנפוצה ביותר |
| מספר סידורי | כל אות שווה למיקום שלה באלף־בית | להשוואה לפי סדר האותיות |
| מספר קטן | מצמצמים כל אות לערך שבין 1 ל־9 | לחישוב מצומצם |
| מספר גדול | אותיות סופיות יכולות לקבל 500–900 | לחישובים עם ערכים מורחבים |
| עם הכולל | מוסיפים 1 לערך הכולל של המילה | שיטה פרשנית נוספת |
| מילוי | מחשבים את שמות האותיות המלאים | לחישובים מורחבים ומסורתיים |
ניקח לדוגמה את השם יצחק.
י היא האות ה־10, צ היא האות ה־18, ח היא האות ה־8, ק היא האות ה־19.
במספר רגיל יצחק = 208. מוסיפים 1 עבור המילה עצמה:
במילוי מחשבים את השם המלא של כל אות: יוד = 20, צדי = 104, חית = 418, קוף = 186.
כך אותה מילה יכולה לקבל תוצאות שונות לחלוטין, בלי שאחת מהן בהכרח שגויה.
מספר רגיל, הנקרא גם מספר הכרחי, הוא השיטה שאליה בדרך כלל מתכוונים כשאומרים ״גימטריה״ בלי לציין שיטה אחרת.
הערכים הם: א–ט = 1–9, י–צ = 10–90, ק–ת = 100–400. את הערכים המלאים של כל האותיות אפשר לראות בעמוד טבלת גימטריה.
זו ברירת המחדל ברוב חישובי הגימטריה באתר.
במספר סידורי כל אות שווה למיקום שלה באלף־בית. לכן א = 1, ב = 2, ג = 3, אבל י = 10, כ = 11, ל = 12, מ = 13, וכן הלאה עד ת = 22.
לדוגמה, שלום:
בגימטריה רגילה, אותה מילה שווה 376. לכן מספר סידורי הוא שיטת חישוב שונה, ולא גרסה מקוצרת של הגימטריה הרגילה.
במספר קטן מצמצמים כל אות בנפרד לערך שבין 1 ל־9. לדוגמה: י = 10 → 1, כ = 20 → 2, ל = 30 → 3, ק = 100 → 1, ר = 200 → 2, ש = 300 → 3, ת = 400 → 4.
למשל, ישראל:
חשוב להבדיל בין מספר קטן לבין קטן מספרי. במספר קטן מצמצמים כל אות בנפרד לערך שבין 1 ל־9. בקטן מספרי, לעומת זאת, ממשיכים לצמצם את התוצאה הסופית עד שמתקבלת ספרה אחת. לדוגמה: 10 → 1 + 0 → 1.
אלה שני חישובים שונים, ולכן כדאי לבדוק איזה מהם מוצג כשמשווים בין תוצאות.
במספר גדול רוב האותיות נשארות עם אותם ערכים כמו בגימטריה רגילה. ההבדל העיקרי הוא חמש האותיות הסופיות: ך = 500, ם = 600, ן = 700, ף = 800, ץ = 900.
בגימטריה רגילה הן שוות לצורה הרגילה שלהן: ך = כ = 20, ם = מ = 40, ן = נ = 50, ף = פ = 80, ץ = צ = 90.
לדוגמה, יוסף בגימטריה רגילה:
במספר גדול, ף = 800, ולכן 10 + 6 + 60 + 800 = 876.
דוגמה נוספת, אפרים בגימטריה רגילה:
במספר גדול, ם = 600, ולכן 1 + 80 + 200 + 10 + 600 = 891.
אם שני מחשבונים נותנים תוצאות שונות מאוד למילה עם אות סופית, ייתכן שאחד מהם מחשב לפי הערך הרגיל והשני לפי מספר גדול.
בשיטה הנקראת עם הכולל מוסיפים 1 לסכום הגימטריה של המילה. ה־1 מייצג את המילה עצמה כיחידה שלמה.
לדוגמה, שלום בגימטריה רגילה:
376 + 1 = 377
זו אינה ברירת המחדל בחישוב גימטריה רגיל, ולכן כשמשתמשים בה חשוב לציין זאת.
במילוי לא מחשבים רק את האות עצמה, אלא את שמה המלא. לדוגמה, א בגימטריה רגילה שווה 1, אבל שם האות הוא אלף:
זו שיטה שיכולה להגדיל מאוד את התוצאה.
גם בתוך שיטת המילוי יש וריאציות. הערך יכול להשתנות לפי האופן שבו כותבים את שם האות, למשל בצורות כתיב שונות של ה או ו. במקרים מסוימים מתייחסים גם לחלקים שונים של שם האות, ולכן שני חישובי מילוי לא תמיד יתנו בדיוק את אותה תוצאה.
לכן כשמשתמשים במילוי, חשוב לשמור על כתיב עקבי ולדעת איזו צורת מילוי נבחרה. אם אתם בודקים שמות, אפשר לראות איך ההבדלים האלה באים לידי ביטוי גם בעמוד גימטריה של שמות.
ברוב המקרים, אם לא מצוין אחרת, כדאי להתחיל במספר רגיל. זו השיטה הנפוצה והמוכרת ביותר. שיטות אחרות מתאימות כאשר רוצים לבדוק צורת חישוב מסוימת או להשוות בין כמה דרכי חישוב.
בקיצור:
אם מוצגת רק תוצאה בלי לציין את שיטת החישוב, לפעמים אפשר להבין לפי המספר.
לדוגמה, אם מילה שמסתיימת ב־ם מקבלת תוצאה גבוהה במאות מהחישוב הרגיל, ייתכן שהשתמשו במספר גדול. אם הערכים של האותיות נמצאים בין 1 ל־22, כנראה מדובר במספר סידורי. אם כל אות מקבלת ערך בין 1 ל־9, סביר שמדובר במספר קטן. אם התוצאה כולה מצטמצמת שוב ושוב לספרה אחת, ייתכן שמדובר בקטן מספרי.
אבל הדרך הכי בטוחה היא פשוט לבדוק אם שיטת החישוב מצוינת במפורש.
יש כמה סיבות אפשריות:
לכן תוצאה שונה אינה בהכרח טעות. לפני שמשווים בין מחשבונים, כדאי להשוות גם את שיטת החישוב.
אין שיטה אחת שמתאימה לכל שימוש. לגימטריה הרגילה יש מעמד מרכזי והיא בדרך כלל ברירת המחדל, אבל לאורך הזמן התפתחו שיטות נוספות.
העיקר הוא להיות עקביים: אם משווים בין שתי מילים, צריך לחשב את שתיהן באותה שיטה ובאותו כתיב. אחרת ההשוואה אינה משמעותית.
מי שרוצה להבין איך השיטות והמסורות האלה התפתחו לאורך הזמן יכול לקרוא גם על ההיסטוריה של הגימטריה.
אתב״ש פועל בצורה שונה. במקום לתת לאות ערך מספרי, הוא מחליף כל אות באות אחרת לפי סדר קבוע: א ↔ ת, ב ↔ ש, ג ↔ ר, וכן הלאה.
לדוגמה, בבל הופכת לששך.
לכן אתב״ש אינו שיטת גימטריה מספרית, אלא שיטת החלפת אותיות. עם זאת, הוא מופיע לעיתים לצד שיטות גימטריה במסורות העוסקות באותיות, צירופים ופרשנות טקסטים.
למידע נוסף אפשר לעבור לעמוד צופן אתב״ש, שבו מופיעים טבלת אתב״ש מלאה וכלי המרה.
זו השיטה שבה א–ט שוות 1–9, י–צ שוות 10–90 וק–ת שוות 100–400.
במספר רגיל משתמשים בערכים המסורתיים של האותיות. במספר סידורי כל אות שווה למיקום שלה באלף־בית, מ־1 עד 22.
שיטה שבה מצמצמים את הסכום הסופי שוב ושוב עד שמתקבלת ספרה אחת.
כי שיטות שונות נותנות לאותיות ערכים שונים. לכן חשוב לציין תמיד באיזו שיטה נעשה החישוב.
בדרך כלל מספר רגיל. כשאומרים ״גימטריה״ בלי לציין שיטה אחרת, לרוב מתכוונים אליו.
לא בדיוק. אתב״ש מחליף אותיות זו בזו במקום לחשב את הערך המספרי שלהן.